אורלי אלעד 052-4501065
רגישות יתר וחומרים
כמדריכת אמנויות נתקלת אני פעמים רבות בילדים עם רגישות יתר לחומרים. רגישות זאת מקורה בליקוי במערכת העצבים המרכזית. ללקוי זה יש השלכות בתפקודי הילד בגן, בבית הספר, בבית.
ילדים בעלי רגישות יתר לחומרים נמנעים ממגע בחומרים שונים כמו - דבק, עיסות למיניהם, יש לדעת לא ללחוץ על הילד לעבוד עם חומרים אלה. כשאין מודעות לקשיים הילד נתפס הרבה פעמים כעקשן, מפונק, לא אוהב להתלכלך כתוצאה מהחינוך לניקיון בבית, ילד כזה צריך תמיכה ותווך בינו לבין החומרים, התיווך יעשה בעדינות, ברגישות ובהתאם לקצב ההסתגלות של הילד.
חשוב להתאים לילד חוגים ופעילויות ולידע את המדריכים בלקות כדי לאפשר לילד הסתגלות הדרגתית לפעילות. לפעמים צריך לפנות לטיפול אצל מומחה כדי לשפר את תפקודיו.
איך להגיב לציורי הילדים
כאשר ילד חוזר מחוג עם עבודה פרי עמלו, לא תמיד אנחנו יודעים איך להגיב , לא תמיד מובן מה נושא הציור, למה התכוון הצייר.
מתוך רצון לעודד את הילד אנו אומרים " איזה יופי" , "כל הכבוד, איזה ציור נפלא" , הילד נראה מרוצה ההורה שמח שהצליח לעודד את ילדו. אך באותה מידה המפגש הזה בין הורה - ילד - ציור יכול להיות הזדמנות לשיחה על עולמו הפנימי של הילד.
אפשר לתאר לילד מה אנו רואים בציור למשל:" אני רואה שציירת על כול הדף", "השתמשת בהמון צבעים", "ציירת בהרבה קוים". אלה אמירות ממוקדות, הילד מרגיש שאכן ההורה מביט בציורו.
אפשר לשאול את הילד אם הוא רוצה להסביר מה צייר, מה נושא הציור.
חשוב לכבד את התשובות של הילד, לא כדאי לתת לו רעיונות נוספים או לתקן "טעויות" בציור .
אפשר לדבר על רגשות דרך הציור. למשל אם דמות בציור נראת עצובה , כועסת או שמחה אפשר לשאול את הילד את סיבת הכעס או השמחה ומכאן תוכלו לפתח שיחה סביב נושאים מהווי היומיום.
הציור הוא כלי ביטוי נוסף בו אפשר לבטא תחושות, רגשות, דעות ורעיונות.
כשרוצים להחמיא לילד על הציור כדאי להשתמש באמרות כמו :" ציור מעניין מאוד", "אני מאוד שמחה שציירת ציור", "אני מאוד אוהבת את הציורים שלך".
חשוב לעודד את התהליך היצירה והחוויה ופחות את התוצאה.
אמנות הילד- פעילות בחומרי יצירה
מתוך הספר "אמנות הילד"של מרים צרפתי.
היצירה עבור ילדים מהווה אחד האמצעים הראשוניים לביטוי חוויות, רגשות משאלות וגם מפתחת את הדמיון האישי.
הילד יוצר אמנות באופן לא מודע, ובאמצעות חומרי יצירה מתאימים והקניית מיומנויות ומושגים בשפת האמנות תהיה יצירתו של הילד משמעותית ואיכותית.
פעילות אמנותית קבועה בילדות המוקדמת מיועדת לכל הילדים, מפתחת את אישיות מבחינה רגשית, תנועתית, שכלית וחברתית.
"יצירה" עבור הילד הצעיר היא יכולתו להפוך חומרים בלי שתכנן מראש או שהיה לו ידע מוקדם לגבי התוצאות, לתוצר צבעוני חדש ומפתיע.
תחושת היכולת לפעול על גורמים מסוימים וליצור מהם משהו חדש, מעניקה לילד אמון ביכולתו, הנאה, סיפוק, בטחון ומוטיבציה להמשיך ליצור.
הפעילות בחומרי יצירה תורמת להתפתחות רב צדדית של הילד בתחומים שונים:
התפתחות חושית תנועתית
פיתוח התיאום בין תנועות הידיים לעיניים (קואורדינציה).
פיתח יכולת ההפרדה בין שתי הידיים, כשמכל יד נדרשת פעילות שונה ( למשל בהדבקה- החזקת הפריט ביד אחת ומריחת דבק ביד האחרת).
התפתחות רגשית
אחד המאפיינים המשמעותיים של עבודה בחומרי יצירה הוא כי אין "נכון" או "לא נכון" בעבודה מאחר שכל תוצר של הילד מתקבל ברצון וכמעט כל יצירה היא בבחינת חידוש והתקדמות, נוצרת אצל הילד תחושת אמון ביכולתו. חיזוק הדימוי העצמי החיובי כשהילד מצליח ליצור ומטביע את רישומו בעולם החיצוני.
כמו כן העבודה בחומרי יצירה מאפשרים לילד לתת ביטוי למצב רוחו המשתנה.
התפתחות שכלית
ההתנסות בחומרי יצירה תוך הסתייעות בתיווך המדריך תורמת לתהליך בניית מושגי ייסוד כמו הרבה- מעט, ארוך-קצר, לח- יבש, רך- קשה וכדומה.
פעילות בחומרי יצירה מאפשרת לילד לשחזר חוויות שהרשימו אותו ביותר בתוך הדגשת הפרטים החשובים לו, או לחקות פעולות של מבוגרים.
הפעילות מסייעת לילד לפתח תהליכי חשיבה כמו קשר סביבתי וזיכרון על- ידי יצירת קשר בין תנועות מסוימות שעשה והתוצאות אליהן הוא שואף להגיע. יכולת ריכוז והתמקדות בתוך שילוב של תנועות הידיים החושים והחשיבה.
התפתחות חברתית
ילדים רבים לומדים ומתקדמים ע"י חיקוי חבריהם לשולחן, הם למעשה אינם "מעתיקים" אלא משכללים את יכולתם תוך כדי התבוננות בעבודות חבריהם. לעיתים מתפתחת שיחה בין הילדים והתוכן משפיע על הרעיונות והרצון של הילד לבצע דברים מסוימים שדובר עליהם.
ילד שאינו רוצה לפעול בחומרי היצירה מוזמן אף הוא לשבת הקבוצה.ילד זה , העוקב באופן פסיבי אחר פעילות חבריו מפנים שלבים מסוימים בעבודה דרך ההתבוננות וכשיעבוד בעצמו הוא יוכל להמשיך בשלב מתקדם יותר.
רגישות יתר וחומרים
כמדריכת אמנויות נתקלת אני פעמים רבות בילדים עם רגישות יתר לחומרים. רגישות זאת מקורה בליקוי במערכת העצבים המרכזית. ללקוי זה יש השלכות בתפקודי הילד בגן, בבית הספר, בבית.
ילדים בעלי רגישות יתר לחומרים נמנעים ממגע בחומרים שונים כמו - דבק, עיסות למיניהם, יש לדעת לא ללחוץ על הילד לעבוד עם חומרים אלה. כשאין מודעות לקשיים הילד נתפס הרבה פעמים כעקשן, מפונק, לא אוהב להתלכלך כתוצאה מהחינוך לניקיון בבית, ילד כזה צריך תמיכה ותווך בינו לבין החומרים, התיווך יעשה בעדינות, ברגישות ובהתאם לקצב ההסתגלות של הילד.
חשוב להתאים לילד חוגים ופעילויות ולידע את המדריכים בלקות כדי לאפשר לילד הסתגלות הדרגתית לפעילות. לפעמים צריך לפנות לטיפול אצל מומחה כדי לשפר את תפקודיו.
איך להגיב לציורי הילדים
כאשר ילד חוזר מחוג עם עבודה פרי עמלו, לא תמיד אנחנו יודעים איך להגיב , לא תמיד מובן מה נושא הציור, למה התכוון הצייר.
מתוך רצון לעודד את הילד אנו אומרים " איזה יופי" , "כל הכבוד, איזה ציור נפלא" , הילד נראה מרוצה ההורה שמח שהצליח לעודד את ילדו. אך באותה מידה המפגש הזה בין הורה - ילד - ציור יכול להיות הזדמנות לשיחה על עולמו הפנימי של הילד.
אפשר לתאר לילד מה אנו רואים בציור למשל:" אני רואה שציירת על כול הדף", "השתמשת בהמון צבעים", "ציירת בהרבה קוים". אלה אמירות ממוקדות, הילד מרגיש שאכן ההורה מביט בציורו.
אפשר לשאול את הילד אם הוא רוצה להסביר מה צייר, מה נושא הציור.
חשוב לכבד את התשובות של הילד, לא כדאי לתת לו רעיונות נוספים או לתקן "טעויות" בציור .
אפשר לדבר על רגשות דרך הציור. למשל אם דמות בציור נראת עצובה , כועסת או שמחה אפשר לשאול את הילד את סיבת הכעס או השמחה ומכאן תוכלו לפתח שיחה סביב נושאים מהווי היומיום.
הציור הוא כלי ביטוי נוסף בו אפשר לבטא תחושות, רגשות, דעות ורעיונות.
כשרוצים להחמיא לילד על הציור כדאי להשתמש באמרות כמו :" ציור מעניין מאוד", "אני מאוד שמחה שציירת ציור", "אני מאוד אוהבת את הציורים שלך".
חשוב לעודד את התהליך היצירה והחוויה ופחות את התוצאה.
אמנות הילד- פעילות בחומרי יצירה
מתוך הספר "אמנות הילד"של מרים צרפתי.
היצירה עבור ילדים מהווה אחד האמצעים הראשוניים לביטוי חוויות, רגשות משאלות וגם מפתחת את הדמיון האישי.
הילד יוצר אמנות באופן לא מודע, ובאמצעות חומרי יצירה מתאימים והקניית מיומנויות ומושגים בשפת האמנות תהיה יצירתו של הילד משמעותית ואיכותית.
פעילות אמנותית קבועה בילדות המוקדמת מיועדת לכל הילדים, מפתחת את אישיות מבחינה רגשית, תנועתית, שכלית וחברתית.
"יצירה" עבור הילד הצעיר היא יכולתו להפוך חומרים בלי שתכנן מראש או שהיה לו ידע מוקדם לגבי התוצאות, לתוצר צבעוני חדש ומפתיע.
תחושת היכולת לפעול על גורמים מסוימים וליצור מהם משהו חדש, מעניקה לילד אמון ביכולתו, הנאה, סיפוק, בטחון ומוטיבציה להמשיך ליצור.
הפעילות בחומרי יצירה תורמת להתפתחות רב צדדית של הילד בתחומים שונים:
התפתחות חושית תנועתית
פיתוח התיאום בין תנועות הידיים לעיניים (קואורדינציה).
פיתח יכולת ההפרדה בין שתי הידיים, כשמכל יד נדרשת פעילות שונה ( למשל בהדבקה- החזקת הפריט ביד אחת ומריחת דבק ביד האחרת).
התפתחות רגשית
אחד המאפיינים המשמעותיים של עבודה בחומרי יצירה הוא כי אין "נכון" או "לא נכון" בעבודה מאחר שכל תוצר של הילד מתקבל ברצון וכמעט כל יצירה היא בבחינת חידוש והתקדמות, נוצרת אצל הילד תחושת אמון ביכולתו. חיזוק הדימוי העצמי החיובי כשהילד מצליח ליצור ומטביע את רישומו בעולם החיצוני.
כמו כן העבודה בחומרי יצירה מאפשרים לילד לתת ביטוי למצב רוחו המשתנה.
התפתחות שכלית
ההתנסות בחומרי יצירה תוך הסתייעות בתיווך המדריך תורמת לתהליך בניית מושגי ייסוד כמו הרבה- מעט, ארוך-קצר, לח- יבש, רך- קשה וכדומה.
פעילות בחומרי יצירה מאפשרת לילד לשחזר חוויות שהרשימו אותו ביותר בתוך הדגשת הפרטים החשובים לו, או לחקות פעולות של מבוגרים.
הפעילות מסייעת לילד לפתח תהליכי חשיבה כמו קשר סביבתי וזיכרון על- ידי יצירת קשר בין תנועות מסוימות שעשה והתוצאות אליהן הוא שואף להגיע. יכולת ריכוז והתמקדות בתוך שילוב של תנועות הידיים החושים והחשיבה.
התפתחות חברתית
ילדים רבים לומדים ומתקדמים ע"י חיקוי חבריהם לשולחן, הם למעשה אינם "מעתיקים" אלא משכללים את יכולתם תוך כדי התבוננות בעבודות חבריהם. לעיתים מתפתחת שיחה בין הילדים והתוכן משפיע על הרעיונות והרצון של הילד לבצע דברים מסוימים שדובר עליהם.
ילד שאינו רוצה לפעול בחומרי היצירה מוזמן אף הוא לשבת הקבוצה.ילד זה , העוקב באופן פסיבי אחר פעילות חבריו מפנים שלבים מסוימים בעבודה דרך ההתבוננות וכשיעבוד בעצמו הוא יוכל להמשיך בשלב מתקדם יותר.
